הבצורת
The Drought
טלי נולדה לא הרבה אחרי שהבצורת התחילה. ההורים שלה סיפרו לה שהבצורת התחילה אחרי שאל הכפר הגיע אדם זקן, שביקש לחם ומים אבל אף אחד לא נתן לו לשתות ואף אחד לא נתן לו לאכול והזקן המשיך אל הנמל ויזה בספינה אחרי קילל את הכפר שלעולם לא יהיו לו מים ולחם. ובכל שנה הכפר ששכן על חוף הים ראה בצער כיצד העננים מתאספים מעל הים ושטים עם הרוח ומגיעים אל החוף ועוקפים את הכפר ושדותיו.
כשהייתה ילדה שאלה טלי למה לא ביקשו סליחה מהאיש הזקן, שסליחה פותרת הרבה בעיות, והוריה היו עונים שהזקן נעלם בים ויש גם כמה כאלה שעדיין לא רוצים לבקש סליחה. ולא היה יום שטלי לא חשבה על הסליחה שעוד מחכה להיאמר והיא התבגרה והתבגרה ובכל שנה ראתה את העננים נאספים מעל הים שטים לכיוונה ועוקפים את הכפר. עד שיום אחד משבגרה מספיק ארזה לה תרמיל, ירדה אל הנמל וניגשה לאחת הספינות הגדולות שחוצות ימים ואוקיינוסים.
“האם יש לי מקום בספינה?” שאלה את הקברניט.
“את יודעת לשטוף כלים?” שאל הקברניט, “לכבס כביסה, לצבוע ולבשל?”
טלי השיבה שכן.
“אם כך עלי”, אמר הקברניט, ומאותו יום שטה טלי עם הספינה בנתיבי הים והמסחר. היא שטפה כלים וכיבסה כביסה וצבעה חלודה ובישלה במטבח. בנמלים ירדה בשווקים והחליפה סחורות זו בזו, שקדים בגדים ובדים במתכות ומתכות בפירות, הכל לפי הרווח, והתגלתה כאישה נבונה וממולחת. הקברניט כבר שילם לה משכורת יפה על עבודתה וטלי נעשתה עשירה עד מאוד עד ששכחה את העוני אבל מעולם לא שכחה לרדת בכל נמל ונמל ולבקש את הזקן. אבל לא מצאה אותו או רמז למקום הימצאו.
“יש הרבה זקנים, חלקם טובים חלקם רעים”, השיבו האנשים, “אבל אחד כזה לא ראינו”.
השנים חלפו ויום ניגש אליה הקברניט ואמר, “זקנתי, לא אמשיך בדרכי הים, נדנודים הספינה מזכירים לי את גילי ולא טוב לאדם לחשוב על גילו יותר מדי, אם תתני לי את כל כספך אמכור לך את ספינתי ואת כל מה שאת צריכה לדעת כבר רכשת בעצמך”.
אלי הסכימה ונתנה לו את כל חסכונותיה והייתה הקברניטה.
שנים נוספות שטה טלי עם הספינה בנתיבי הים והמסחר, עגנה בנמלים, קנתה בשווקים והחליפה סחורות זו בזו ונעשתה עשירה עד מאוד ששכחה את צדדיו של העוני, את הצביטה של הרעב ואת הכאב של הקור ואת התשוקה לדעת, אבל דבר אחד לא שכחה מעולם, לרדת בכל נמל ונמל ולבקש את הזקן. מבוקשה כבר התפשט בכל ערי החוף שהיא מבקשת את הזקן, ומערי החוף מבוקשה התפשט אל תוך היבשות בעזרת ידידה הסוחרים הנודדים, והם סרקו בכל הערים הסואנות ובכפרים הקטנים וחזרו אל הנמלים עם התשובה שהזקן לא נמצא כאילו נבלע בים מיד אחרי שעזב את נמל הכפר שלה.
יום אחד עלה אל הספינה איש צעיר ושאל את הקרבניטה האם יש מקום בספינה.
“אתה יודע לשטוף כלים?”, שאלה טלי, “לכבס כביסה, לצבוע ולבשל?”
הבחור השיב שכן.
“אם כך עלה”, אמרה טלי.
ומאותו יום שט האיש הצעיר עם הספינה לכל קצווי העולם. הוא שטף כלים, כיבס כביסה צבע חלודה ובישל במטבח. ובכל נמל ונמל קנה בשווקים והחליף סחורות, שקדים בבדים ובדים במתכות ומתכות בפירות, הכל לפי הרווח והעונה, והתגלה כאיש נבון ונעים הליכות וטלי חיבבה אותו, והוא חיבב אותה, וברבות הימים נולדו להם שלושה ילדים שהתרוצצו בשלושת הסיפונים וצבעו ושטפו ובכל נמל ונמל הצטרפו להוריהם וביקשו את הזקן. אבל לא מצאו אותו או רמז למקום הימצאו.
הילדים התבגרו וטלי הפכה מאם לסבתא, וילדיה וילדי ילדיה הפכו להורים ולסבים וסבתות על מימי הזמן ההפכפכים כמו הים ויום אחד שעה שהשקיפו על נמל ישן ומוזר למראה נשמע פעמון האזעקה מחדר המכונות. בלינג גלינג גלינג חזק ובלתע פוסק. טלי יצאה מצאה לברר מה העניין. נכדיה הגדולים עמדו בחדר הפיקוד. חדר המכונות שכן במדור התחתון של הספינה היכן שעמד המנוע הישן שהיה מחובר ללהבי הספינה במוט ארוך ועצום. מרדכי מנהל חדר המכונות הודיע בשפופרת שהגיע הזמן. “הספינה הישנה שבורת גב ועומדת להתפרק”. השדרית כבר רקובה ומנוקבת ולא תחזיק מסמרים חדשים והברזל חלוד ואי אפשר לרתכו ומים נכנסים מדופן הספינה.
כל המלחים ירדו אל ספינות ההצלה וחתרו אל הנמל לפניהם והספינה שקעה לאיטה במים הרדודים עד שנחה על קרקעית הים חציה במים וחציה באוויר הפתוח.
הנמל אליו הגיעו היה רקוב ושומם והכפר הצמוד אליו היה שומם אף הוא ובתיו מטים ליפול. המלחים והמלחיות השתכנו בבתים הנטושים ומאותו יום התחילו לשפץ את הכפר. הם הביאו פרות ותרנגולות חזירים וברווזים מהכפר השכן, חרשו את האדמה כמו שחרשו את מי הים רק שהים לא פורח והכפר אט אט התחיל משגשג ופורח. בגשם הראשון פרחו הקוצים מהאדמות ונעקרו ובגשם השני הפרחים והעצים גדלו והצלו על מרכז הכפר והשדות התחילו להצמיח שעורה וחיטה.
טלי כבר הייתה זקנה ונטתה למות. היא שכבה במיטתה וחשבה על מסעותיה ועיינה במפות הים שלה עם שחקטוטי הקברניט ושרטוטיה, ורגע לפני שיצאה מהעולם ועצמה את עיניה, רץ אליה אחד אחת מנינותיה והראתה לה שרשרת פנינים כחולים על חוט כסוף ודק שמצא בגינת הירק. עיניה היו כהות אבל זכרונה היה חד וטלי זיהתה את השרשרת של אימה. אחרי הכל היא הגיעה אל כפר הולדתה. באותו רגע ירד גשם נוסף ותיקתק על הגג וטלי עצמה את עיניה.
