גוף נתונים

איבוד נתונים

החוק של איבוד הנתונים אומר כי בהנחה שאתה לא נמצא על הקרקע, לא משנה מה הסביבה הטכנולוגיה ההתחלתית בה אתה נמצא, אתה תאבד את מרבית הטכנולוגיה במשך השנים. קצב איבוד הטכנולוגיה של הסביבה עומד ביחס ישר להפרש ההתחלתי בין רמת הטכנולוגיות ורמת ההשכלה. אם נסמן את הפרש הטכנולוגיות בדלתא אזי קצב ירידת הטמפרטורה הוא נגזרת לפי הזמן. לפי החוק הזה אם שהית בחלל מספיק זמן, ובהנחה שלא תוכל להפיק חומר חדש שאיננו קיים כבר, בשלב מסוים לא תהיה מסוגל אפילו להפיק חשמל. על הזמן שבו תגיע למצב הזה התווכחו המדענים. בדרך לאובדן הטכנולוגיה הבסיסית ביותר אתה עתיד לאבד את יכולות הרפואה, ייצור המזון, רובוטיקה וטכנולוגיות רבות. החוק אמר שעם התחלת המסע בחלל מתחיל שעון חול של גוויעה של רמת הטכנולוגיה ההתחלתית שמרחף באופק כעננת סערה אפורה.

האנציקלופדיה על שם טרוויליאן

אם תביט הרבה זמן לתוך התהום, יום אחד התהום תביט אליך חזרה

ניטשה

הגילוי של אולן

הגילוי של אולן נשאר הגילוי של אולן. את אולן לא ראו יותר. הוא קיבל את המינוי באחד מבסיסי הצבא ונשלח אל עבר החלל. את כל מה שתיעד הוא שלח לכיוון תחנת הממסר הקרובה וקיווה לטוב. לא היו חסרים מועמדים כמו אולן, שואפי בדידות כמו מלחים בראשי תרנים שמביטים אל רצי המים בלי לשבוע, שאם היו נעלמים באור השמש של שעת צהרים בחלל הדרומי, לא היו מיצרים על כך. מתנדבי חקר החלל למסעות ארוכים עברו חודשים ארוכים של סינון וחיפוש אחרי אנשים שמסוגלים לייצר לעצמם את מחשבותיהם בעצמם. שואבי למידה, קריאה וסקרנות. אדם לא יכול לעניין את עצמו אילולא יקרא ספרים חדשים כמו שפסל לא יכול להמשיך ליצור בלי סלע שנותק מההרים הגבוהים.

החוקרים שתהקבלו הציגו בדרך כלל שתי דרישות, משכורת לאנשים שהותירו מאחור, וספינה מרווחת. אם היה קו מפתיע שקישר בין כל חוקרי החלל למסעות ארוכים, היה שהם לא אהבו לחיות בצמצום. וספינתם תוכננה כמו טרקלין מפואר, עם לא מעט כורסאות, שנזלונגים, ספסלים וחלונות גדולים. כשאולן יצא מתחנת השילוח אחרי כשנתים של בקרה וניתוח אישיותי אף אחד לא ציפה לראות את אולן שוב או את טרקלינו המפואר. כל מסע של מתנדב לחקר החלל למסעות ארוכים, היה מסע ליניארי אל עבר המוות היכנשהו. מעבר לכך, אף אחד לא ציפה שאותם מתנדבים ימצאו משהו. את מה שאפשר היה למצוא כבר מצאו הטלסקופים הגדולים, התודעות המלאכותיות, ספינות הגישוש והספקטרומטרים שחקרו את מעמקי החלל מהר יותר ממה שיספיק כל בן אנוש. אולם מה שנלקח בחשבון היה ששימוש בטכנולוגיה הזאת מוגבלת לקוויה הבסיסים של הטכנולוגיה, שעה שבן האדם, חופשי לעצמו, טעון באש מפרומותיאוס האל, ישיג משהו שהטכנולוגיה לא תגיע אליו לעולם.

ואכן, מרבית חייו חי אולן כשהוא משוטט בחלל כל חייו העלובים המפוארים ולא מצא הרבה מלבד דבר אחד. כיצד גילה משהו על סמך מחשבה אקראית למראה מפת כוכבים? היה זה עניין למחשבות יפות שליוו אותו עד שחגג יום הולדת שישים ואז השתררה לפתע שתיקה במוחו. מחשבותיו פסקו, עצמו נעלם, ורק האינסטינקטים נותרו. לא הרבה אחר כך מת, על שנז לונג קטיפה כחולה, ערום כביום היוולדו, מכוסה בבד משי אדום.

הגילוי של אולן היה בלובר. לובר היה כוכב נידח בנקודה ממשית כלשהי ביקום. אולן כבר היה עשרים וחמש שנים במסעו והפרוטוקול כבר נעשה דהוי אילולא הייתה ההוראה מוטבעת בנחושת מעל לוח הפיקוד, שאמרה: לחץ על הכפתור האדום. עם הלחיצה על הכפתור האדום התחיל מסעו של מסד נתונים על לובר שארך חמש מאות שנים בקירוב. כשמסד הנתונים על לובר התקבל באחד מבסיסי המחקר של הצבא, נמצא אנט מסעיאן מול טבלה בלתי נגמרת של סינון נתונים. הנערה הצעירה, שתלתליה ארוכים, ישבה על הכיסא שלה כשרגל אחת מכופפת על המושב וסנטרה שעון עליה. תפקידה היה למפות נקודה כלשהי בחלל. וכשנכנסה למסד הנתונים של אולן לא התכוננה למה שמצאה. כמו להכין לך קפה ולמצוא עכברוש בכוס. הרשימות של אולן היה בעלות איכות מסוימת, שקשה לשים עליה את היד, אבל דומה למרבית הרשומות שהגיעו מהחלל. עד כמה שדעתה השיגה זאת הייתה הבדידות שהעניקה הד למילים וקשרה אותן יחד כמו שרוח אחת מפעמת בגוף בעל איברים רבים. לא משנה האם הדובר היה שמח או עצוב, מהורהר או ממוקד, החלטי או ספקני, גוף ראשון יחיד או רבים, אותה איכות הייתה המאחה הגדולה.

תפקידה של אנט היה לנתח את הנאמר ולהשלים את השילוש הגורלי ממים: חומר, זמן, פירוק. כמו כל אחד בתפקידה, הזכייה הגדולה היה מציאת ציוויליזציה, אולן מצא משהו, אנט הייתה צריכה להחליט מה. גילה של הציוויליזציה בלובר הייתה אלפיים חמש מאות בקירוב. הם התיישבו בלובר שבע מאות שנים בקירוב לאחר שהתנתקו מספינת ההתיישבות האם ופנו לנקודה ממשית זאת של היקום. סקירת הביומאסה של אולן גילתה שכעת מליארד וחצי הומונידים הסתובבו על פני לובר. חלקם מעולם לא נראו, מצויים עמוק בסבך יערות הגשם, חלקם נראו משוטטים בהרים. איבוד הנתונים בלובר היה כמעט מוחלט - אף ילוד אישה לא הכיר את עצמו בלובר. הייתה התאמה מלאה בין האני לעולם.

המעבר מספינה עתירת טכנולוגיה למצב הקיים היו ככל הנראה חיים למודי סבל. כעת הסבל היה דומה לשמחה דומה לעץ. מציאת הספינה תוכל לאשש את הגורם למצב, האם התרסקה או שמלכתחילה נוסעיה התפרקו לגורמים שהובילו לסיפורים ידועים על מלחמות, קבוצות גרילה שאכלו את הספינה מבפנים. בדרך כלל הסיבות היו קשורות יחד.

אנט חיפשה המשך. אבל סופו של אולן נותר סגור בפניה. בלילות הבאים סרקה את הרשומות אבל לא מצאה דבר. היא ישבה שעות ארוכות מול המסך. יקח לה ארבעים שנים להגיע ללובר. זאת הייתה אפשרות טובה כמו כל אפשרות אחרת. היא בת שלושים ושש. היא שלחה את מסקנותיה. היא מצאה צווילזציה, השמועות אמרו על התעלות, אבל היא לא הרגישה דבר.

כשיצאה מהעבודה. היו לה שתי הודעות… טרי מחכה ערום במיטה ואישור על קבלת מסקנותיה. היא נסעה הבייתה במסילה וכשנכנסה הבייתה שכחה לגמרי מטרי, התקלחה ושתתה שייק גס. כשהסתובבה לאחור ראתה טרי, נשען על הקיר. שתי הפטמות שלו הציצו מתוך שערות חזהו, קו שיער ירד לאורך הבטן והתחבר לגוש השיער התחתון, שם ביצבץ איברו כמו הומיניד קטן קומה. מרוב צחוק ומחנק התיזה את השייק על פני שולחן האוכל.